החלטה
בנק פועלי אגודת ישראל בע"מ (להלן: "הבנק") הגיש נגד קאוי בע"מ (להלן: "המבקשת") ודוד שטרית (להלן:"המבקש") תביעה בסדר דין מקוצר בגין חובות כספיים של המבקשת לבנק.
אליבא דכתב התביעה, המבקשת לא עמדה בחשבונה בהתחייבויותיה כלפי הבנק ולפיכך העמיד הבנק את חובותיה לפירעון מיידי. המבקש ערב לחובותיה והתחייבויותיה של המבקשת כלפי הבנק ללא הגבלה בסכום.
המבקשים הגישו בקשת רשות להגן. בקשה זו הינה נשוא החלטתי זו.
להלן אתייחס לטענות ההגנה, שהועלו על ידי המבקשים;
2. הבנק הפר הסכם שנקשר בין הצדדים בעניין מסגרות האשראי
לגרסת המבקשים, במועד פתיחת החשבון, בראשית מאי 2007, הבטיח הבנק למבקשים, כי תוענק למבקשת מסגרת אשראי של 1.4 מיליון ₪ בעו"ש וכן אשראי נוסף בסך של עד 4 מיליון ₪ במסגרת עסקאות ניכיון שיקים שיתבצעו באופן שוטף. לגרסתם, הבנק לא עמד בהתחייבותו וביום 30.5.07 הקטין את מסגרת האשראי בעו"ש לסך של 300,000 ₪ ואת האשראי במסגרת עסקאות הניכיון לסך של 1.5 מיליון ₪.
בפועל, טוענים המבקשים, ניתן להם אשראי בסכומים גבוהים (מעל מיליון ₪), בסכומים שונים מפעם לפעם, במסגרת עסקאות ניכיון שקים. לטענת המבקשים, בהתנהלות זו הפר הבנק את הוראות המפקח על הבנקים, גרם להטעיה של המבקשים ולכן יש לראותם כמי שעמדו בהתחייבותם.
טענת הגנה זו לא הייתה ברורה מספיק, וגם ההסברים הנוספים, שמסר ב"כ המבקשים במסגרת הטיעונים שנועדו להבהרה, לא שכנעו אותי, שהועלתה טענת הגנה מפורטת וראויה.
לא מצאתי, שבגין ההחלטה להקטין את מסגרת האשראי המקורית עומדת למבקשים טענת הגנה ראויה, מה גם, שאין הצדדים חולקים שלאחר מכן נחתם הסכם להסדר החוב, בו אישרו המבקשים את החוב שלהם לבנק, הצהירו שאין להם טענות או תביעות כלשהן כלפי הבנק, והבנק פרס את חובם בתנאים סבירים.
3.הטענה, כי המבקשים לא הפרו את הסכם הסדר החוב ולכן הבנק היה מנוע מלהעמיד את החוב לפירעון מיידי
א.המבקשים טוענים, כי מסע' 11 להסדר החוב למדים, כי כל אותם תנאים לקבלת אשראי, שהותנו בין הצדדים עובר לחתימת ההסכם, ימשיכו להתקיים, דהיינו, הבנק הסכים להמשיך לתת למבקשים אשראי של עד מיליון וחצי ₪ כנגד שקים שיופקדו בבנק לניכיון באותם תנאים שקדמו להסכם להסדר החוב. לטענתם, המבקשת לא הפרה את תנאי ההסכם המקורי, שקדם להסכם להסדר החוב, ולכן מנוע היה הבנק מלהעמיד את החוב לפירעון מיידי.
איני מקבלת את הטענה שבהסכם להסדר החוב הסכימו הצדדים להחזיר את המצב לקדמותו לגבי התנאים לקבלת האשראי. הפרשנות של המבקשים את תנאי סע' 11 להסדר מוטעית. אין לבחון המצב על פי ההסכמות של הצדדים עובר להסכם להסדר החוב. סע' 5 להסכם להסדר החוב מפרט את האופן והמועדים, בהם יכסו המבקשים את יתרת החוב בעו"ש באמצעות שתי הלוואות פריסה, שתנאיהם פורטו בס"ק (א) ו- (ב) לסע' 5. בס"ק (ג) לסע' 5 להסכם להסדר החוב, מצוי פירוט באשר לפירעון הלוואות ניכיון בגין שקים סחירים, שטרם הגיע זמן פירעונם. התנאים שפורטו בסע' 5 הנ"ל הם התנאים המחייבים ועל בית המשפט לבחון אם אכן מולאו התנאים הללו . סע' 11 בא רק להבהיר, שתנאים נוספים, שהותנו בין הצדדים בהסכמים הנוספים עליהם חתמו, יחולו בשינויים המחויבים. אין בסע' זה כדי לבטל המוסכם בסע' 5 אלא כדי להוסיף עליו בשינויים המחויבים. לו גם היה ספק באשר לפרשנות סע' 11, ואין לי ספק, באשר לפרשנות הסעיף, הרי מהתנאים שנקבעו בסע' 7 להסדר החוב למדים חד משמעית, שפרשנות המבקשים את סע' 11 מוטעית.
המבקשים טוענים, כי לא הפרו את התנאים שנקבעו בסע' 5 להסדר החוב.
לטענתם, השקים, אליהם מתייחס סע' 5 (ג), נפרעו ברובם המכריע. אותם שקים שלא נפרעו הינם בסכום זניח של 35,000 ₪ ואין לראות בכך הפרה של תנאי סע' 5(ג) להסדר.
אשר להחזר יתרת החוב המפורטת בס' 5(ב) לחוב, טוענים הם, שלא פרעו התשלומים במועד, כיוון שקיבלו לוח סילוקין שגוי, אשר מועד התשלום הראשון שבו נקבע ליום 31.1.09. לטענתם, מאחר ונושא זה לא הוסדר על ידי הבנק עד למועד הגשת התביעה, אין לבנק להלין אלא על עצמו.
לא קיבלתי טענות אלה של המבקשים.
אשר לטענה באשר לאי קבלת לוח סילוקין לצורך פירעון ההלוואה נשוא סע' 5(ב) להסכם להסדר החוב:
מדובר בטיעון שנטען בחוסר תום לב. ההסכם בין הצדדים היה ברור. לא מדובר בחוזה אחיד, שרבים בו הסעיפים הסטנדרטיים והאותיות הקטנות, אלא בהסכם, שנוסח במיוחד עבור המבקשים. בסע' 5(ב) נכתב בצורה ברורה, שאינה משתמעת לשתי פנים, שהחוב יפרע ב- 12 תשלומים חודשיים שווים ורצופים, שהראשון שבהם היה אמור להיות ביום 30.12.07 . אם קיבלו המבקשים לוח סילוקין שגוי, היה עליהם להפנות את תשומת לב הבנק לכך ולדרוש לוח סילוקין מתאים, או לפרוע התשלומים מבלי לקבל לוח סילוקין. באי ביצוע התשלומים במועד, הפרו את הסכם הסדר החוב, כך שבהתאם להוראות ס' 8 להסכם קמה לבנק עילה להעמיד את החוב לפירעון מיידי.
אשר לטענה בדבר אי פירעון כל השקים העתידיים במועד: